פסק-דין בתיק ע"פ 4952/09

השופט צ' זילברטל:

1.        בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו) הרשיע את המערער בחמש עבירות של חטיפה לשם עבירת מין, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בחמש עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; בעבירה של תקיפת קטין, לפי 368ב(א) רישא לחוק; בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1)(3) לחוק; בחמש עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1)(3) לחוק; בשתי עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק; בשבע עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1)(3) לחוק.

           על כל אלה נגזרו על המערער 45 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).

           הערעור הוא על ההרשעה ולחלופין על העונש.

2.        כתב האישום כלל חמישה אישומים המתארים חמישה מקרים של תקיפות מיניות חמורות ואכזריות שביצע המערער בחמש ילדות. המעשה הראשון בוצע בסוף שנת 2002 והחמישי באפריל 2004. המערער נעצר ביום 9.5.2004, נלקחו ממנו דגימות DNA (להלן: דנא) והוא שוחרר. לאחר קבלת תשובת המעבדה, הוא נעצר שוב ביום 6.6.2004 ומאז הוא כלוא.

3.        כל חמשת האישומים מתארים דפוס פעולה דומה. המערער מבחין בילדה (באישום השלישי המתלוננת היתה קרובה לגיל שש וביתר האישומים מדובר במתלוננות בנות תשע וחצי לערך), שאין לו עימה היכרות קודמת, כשהיא מהלכת לתומה ברחוב באיזור מגוריה. בכל האישומים היה מדובר בשעות היום (המעשים בוצעו בין השעה 10:00 לשעה 17:00). המערער ניגש לקורבנותיו הקטינות, לעיתים פתח עימן בשיחה באמתלת שווא, אחז בהן והכניסן בכוח לרכבו. המערער הסיע את קורבנותיו לאזורים שוממים ושם ביצע בהן מעשים מיניים חמורים, שכללו מעשי סדום, אינוס ומעשים מגונים. ארבע מתלוננות הוחזרו על-ידי המערער למקום ממנו נחטפו ואחת הושארה במקום התקיפה, לאחר שברחה וחזרה בכוחות עצמה לביתה. שני מקרים אירעו באשדוד, האחרים התרחשו ביבנה, באשקלון ובתל-אביב. אותה עת התגורר המערער באשדוד.

4.        בהכרעת דין מפורטת ומנומקת היטב התייחס בית משפט קמא (מפי כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ) לכל טענותיו של המערער, שכפר במיוחס לו ועודו עומד בכפירתו גם כיום. יצויין, כי רק מתלוננת אחת העידה בבית המשפט (לענין האישום השני). גרסאותיהן של שאר המתלוננות הובאו במסגרת עדויותיהן שניתנו בפני חוקרות ילדים.

           במסגרת הראיות שהתייחסו לאישומים 1, 3, 4 ו-5 הוצגו חוות דעת המצביעות על התאמה בין הפרופיל הגנטי של המערער לבין פרופיל גנטי שהתקבל מדגימות שניטלו מפרטי לבוש של המתלוננות או מגופן. זיהוי המערער לענין האישום השני נעשה על-ידי המתלוננת (שגם העידה בבית המשפט) במסדר זיהוי חי.

5.        כבר בשלב זה יודגש, כי המערער כופר אמנם בכך שהוא זה אשר ביצע את המעשים המפורטים בכתב האישום, אך אין הוא חולק על כך שחמשת המתלוננות הותקפו באופנים המתוארים בכתב האישום. המערער הבהיר בערעורו, מפי בא-כוחו המלומד עו"ד נועם בונדר (מטעם הסניגוריה הציבורית), כי הוא גם אינו חולק על כך שאכן הפרופיל הגנטי שלו זוהה במעבדות המשטרה ונמצא בדגימות שנבדקו במעבדה. לענין זה נטען על-ידי המערער, כי כיוון שנפלו פגמים בשרשראות המוצגים השונים שהובאו למעבדה, לא ניתן לקבוע, למעלה מספק סביר, כי מקור אותם מוצגים, או דגימות, הוא אכן במתלוננות השונות. המערער הוסיף וטען, כי נוכח השכיחות הגבוהה יחסית של הפרופיל שהופק מהמוצג הנוגע לאישום השלישי, הרי שאין בזיהוי הפרופיל הגנטי כדי להסיר ספק. לבסוף תקף המערער את האפשרות לקבוע מימצאים, לענין האישום השני, בהסתמך על מסדר הזיהוי שנערך.

6.        נוכח גדרי המחלוקת כמפורט לעיל, ניתן לקצר ואין צורך לפרט את פרטי המעשים בכל אישום ואישום ואת המארג הראייתי הכולל. מלאכה זו נעשתה כראוי בהכרעת הדין והחפץ בכך יוכל לעיין בה.

שרשראות המוצגים - ראיות דנא (אישומים 1, 3, 4, ו-5)

7.        כהערה מקדמית יצויין, כי בכל חמשת המקרים, מסרו המתלוננות על דבר תקיפתן סמוך לאחר המעשה, ודגימות החומר הגנטי שנטלו מגוף המתלוננות הועברו למז"פ ימים ספורים לאחר כל תקיפה ותקיפה. אין מדובר בענייננו במצב של תלונות מאוחרות.

8.        האישום הראשון עוסק באירוע מיום 7.11.2002. בחוות דעתו של הפתולוג פרופ' י' היס (ת/45) נאמר, כי ביום 7.11.2002 בדק פרופ' היס את המתלוננת ד.ב. ומצא ממצאים המתיישבים עם עיקרי תלונתה, לרבות אפשרות של החדרת גוף זר לאיבר המין. בחוות הדעת נרשם: "התחתונים הועברו למשטרה". ביום 10.11.2002 ממלא השוטר לוגסי "טופס לוואי למוצגים" (ת/39) ובו הוא רושם כי הוא מעביר למז"פ את בגדיה של המתלוננת, תחתונים וכן דגימה שנלקחה מאיבר מינה והושמה במבחנה. הפריטים הוכנסו לשתי מעטפות מאובטחות ומסומנות במספרים סידוריים.

           בחוות דעתה של המומחית נירה גלילי ממז"פ (ת/37א מיום 9.1.2003) נאמר, כי ביום 12.11.2002 קיבלה לידיה שקית מאובטחת סגורה ובה מטוש המסומן בשם המתלוננת ובמילה "פות" וכן זוג תחתונים. השקית המאובטחת נשאה את המספר הסידורי שנזכר במוצג ת/39. עוד קיבלה המומחית שקית מאובטחת שנייה, שגם מספרה הסידורי תואם את הרשום במוצג ת/39, ובה פרטי לבוש (גרביון, חצאית, חולצה). בשלב מאוחר יותר, 12.12.2002, קיבלה המומחית מעטפה נוספת מאשדוד ובה מטוש הכולל דגימת רוק ומסומן בשמה של המתלוננת. המעבדה מצאה דנא של המתלוננת על תחתוניה.

           לאחר שהמערער נעצר ונלקחה ממנו דגימת דנא, נכתבה חוות דעת נוספת (ת/37ב מיום 15.6.2004) ובה נקבע כי על תחתוני המתלוננת נמצא דנא התואם את הפרופיל של המערער. השכיחות היא אחד ל- 28 מיליארד.

9.        הסניגור המלומד טען, כי אין כל ראיה שעל יסודה ניתן לקבוע שהתחתונים שנבדקו (ושעליהם נמצא הדנא של המערער) הם אכן תחתוני המתלוננת שהותקפה מינית במקרה המתואר באישום הראשון. בנוסף, גם אין לפנינו עדות כי הרוק או הדם שעל פיהם נעשתה השוואה לדנא שעל התחתונים אכן נלקחו מהמתלוננת. כזכור, המערער אינו חולק על כך שזרעו-שלו אכן נמצא על אותו פריט שנבדק במז"פ.

10.      אכן, ניתן היה לצפות ליתר סדר, פירוט ודיוק בעבודת המשטרה. כך, למשל, אין תיעוד של העברת הבגדים (ובעיקר התחתונים), החל מנטילתם מהמתלוננת ועד להגעתם לידי השוטר לוגסי. התחתונים עצמם גם לא סומנו. בדומה לכך, לא תועד כל המהלך שעניינו נטילת דגימות דנא מהמתלוננת (מאיבר המין, דגימת הרוק). אלא שבנסיבות המקרה, כפי שיפורט להלן לאחר המשך סקירת הראיות הרלבנטיות, פגמים אלה בעבודת המשטרה אינם נושאים משקל מהותי המכריע את הכף.

11.      באישום השלישי מדובר באירוע מיום 20.5.2003 שהתרחש ביבנה. המתלוננת נבדקה בבית החולים קפלן ב-21.5.2003 בשעה 02:23. בגיליון חדר המיון (ת/49) נרשם, כי נלקחו משטחים מאיבר המין ומפי הטבעת, ואלו נמסרו למשטרה, ביחד עם דגימת רוק ודגימת דם, בערכה לדגימת נפגעי מין. ביום 22.5.2003 ממולא על-ידי השוטר גרנט מתחנת רחובות "טופס לוואי למוצגים", ומצוין בו כי הוא מעביר למז"פ "ערכת מין שנלקחה מהילדה". מומחית מז"פ רבקה אדלמן קיבלה לידיה ביום 25.5.2003 "ערכה לדיגום נפגע עבירות מין סגורה" ומסומנת במדבקת מז"פ של תחנת רחובות. עוד התקבלה במעבדה מעטפה שהגיעה ממעבדת סיבים ופולימרים ובה נמצאו תחתונים וגרביים. על התחתונים נמצא כתם זרע. כל אלה מפורטים בחוות הדעת ת/35א מיום 11.8.2003. בחוות הדעת ת/35ג, מיום 21.6.2006, שנערכה לאחר שהתקבל במעבדה הפרופיל הגנטי של המערער, נאמר, כי פרופיל הדנא שהתקבל מכתם הזרע שנמצא על "תחתוני הילדה" תואם את פרופיל הדנא של המערער בשכיחות של אחד ל- 1,820.

12.      בקשר לאישום זה טענות ההגנה הן, שוב, שאין כל ראיה כיצד התחתונים הגיעו למעבדה - מה מקורם, ממי נלקחו, על-ידי מי נלקחו וכו'. בדומה לכך אין תיעוד של "שרשרת המוצג" לגבי הדגימות שנלקחו מהמתלוננת. הדגימות לא סומנו ולא שויכו באופן ברור למתלוננת. עוד נטען, לענין האישום השלישי, כי האפשרות שנמצא הפרופיל הגנטי של אדם אחר, שאינו המערער, אינה אפסית, נוכח האומדן של 1:1830 שקיים אדם אחר בישראל שיכול להיות בעל פרופיל דנא דומה. לטענת הסניגור, מדובר בכ-4,000 איש אפשריים, רק בישראל.